​

השימוש במילה טראומה ופוסט טראומה, הפך בשנים האחרונות למטבע לשון הנעשה בה שימוש יתר, שאינו עונה על ההגדרה. ישנם אירועי חיים קשים, אבל לא כל אירוע קשה  הוא טראומה, ולא כ טראומה הופכת לפוסט טראומה.

​

אז בואו נעשה סדר:

​

במהלך החיים אנו חווים לא מעט אירועים קשים, ובמדינת ישראל הרוויה במלחמות וטרור, אנו חשופים אף יותר.

 יש אירועים קשים שיעוררו פחד ובהלה, אך אלו יחלפו מהר, ןניתן להתגבר עליהם על ידי מערכת ההסתגלות העצמית שלנו. אלא שיש אירועים שאינם מרפים, מופיעים בחלומות, חוזרים במהלך היום פתאום כפלאשבק, גורמים לנו סבל רב ופוגעים משמעותית באיכות החיים שלנו.

מצבים כאלה מכוניםהפרעה פוסט-טראומתית. אלו עלולים להשפיע על החיים והתפקוד היום יומי גם לאחר זמן מה מהאירוע, או מייד לאחריו, ולכן דורשים אבחון וטיפול אינטנסיבי מוקדם ככל הניתן.

​

כאשר אנו דנים באירועים היכולים לגרום להופעת סימנים של פוסט טראומה אנו מתכוונים לאירועים שהם מחוץ לחוויה הרגילה של בני אנוש, או כאשר האדם היה עד למצב בו הייתה סכנת חיים או איום על שלמותו הגופנית או אירועים בהם האדם חווה תחושות פחד, בהלה ואימה יותר מהרגיל.

​

בין האירועים הנפוצים:​

​

מוות של אדם קרוב

אונס, תקיפה והתעללות מינית

פיגוע טרור

תאונת דרכים חמורה

התעללות נפשית, מינית או גופנית

חשיפה לאלימות חריפה כמו רצח, שוד וכו'

מלחמה, אסון טבע, או אסונות אחרים

​

יש אנשים שיעברו אירועים מסוימים, הנפוצים כבעלי סיכון לפתח הפרעה פוסט טראומטית, בלי לחוש טראומה או פגיעה כלשהי. לעומת זאת יש אנשים שבעת אירועים אחרים, שפחות נפוצים, או שאינם מפורטים כאן,  יחוו אותם כטראומה ואף יפתחו הפרעה בעקבותיהם. 

מכאן שהכרת הסימנים שעלולים להופיע בעת פוסט טראומה חשובה באותה מידה ואף יותר מאשר הכרת אירועים נפוצים להתפתחותה של הפרעה פוסט טראומטית. 

​

להלן כמה סימנים חשובים לאיתור:

​

פלשבקים –תחושה שחווית האירוע חוזרת ומלווה בתסמיני חרדה של עוררות גופנית, דופק מואץ הזעה וכו'

חלומות מסוייטים על האירוע ו/או קשיי שינה

מחשבות חודרניות וטורדניות

קשיי ריכוז וזיכרון

רגישות ייתר לרעשים וגרויים סביבתיים

אי שקט והתפרצויות זעם

שכחה מוחלטת של האירוע

הימנעות מכל מה שמזכיר את האירוע

​

ניתן לחלק את הטראומות לשלושה סוגים מרכזיים - 

​

1.   טראומה ממוקדת , כמו PTSD – טראומה מינית

2.   טראומה מורכבת. אלו מצבים הנגרמים בשל התעללות, ניצול והזנחה.

ההתעללות יכולה להיות – מינית, גופנית ונפשית. המהות העמוקה של ה ABUSE  היא יצירת שליטה בגופו ובנפשו של האדם האחר.

3.   טראומה התייחסותית, או התפתחותית. סוג זה של טראומה שונה במהותו מהתעללות או ניצול נפשי, וקשור כמעט תמיד לקשר הורה ילד/ פגיעה חמורה בהתקשרות.

החלוקה זו היא לא לפי DSM ICD, ולא לפי אבחנות פסיכיאטריות, אלא מנקודת מבט דינאמי.

​

חשוב לאבחן את כל האספקטים של פוסט-טראומה, על מנת להתאים למטופל את הטיפול שיסייע לו בצורה הטובה, המהירה והיעילה ביותר.

​

טראומה התפתחותית

​

טראומה התפתחותית זו הטראומה הכי שכיחה, ובמהלך השנים לא קיבלה מספיק מקום בשיח היומיומי על טראומה.

אין אדם שלא עובר אירועים קשים בחייו, לעיתים החל מינקותו. שני הגורמים שישפיעו על חווית האירוע הקשה, והפיכתו, או אי הפיכתו לטראומטי, הוא הכוחות והאופי המולדים, והתנהגות הסביבה.

דוגמאות שכיחה הן, תינוקות בפגיה, הריונות קשים ובעלי סיכון, אירועים קשים במשפחה ובסביבה, כמו מוות מחלה, מלחמה ועוד. רגישות מולדת  של התינוק, כמו רגישות תחושתית גבוהה בה מגע, מקלחת, אור, רעש, יכולים להיחוות כהתקפה מבחוץ. 

בטראומה התפתחותית הדגש הוא על קשיים בקשר אם/הורה -תינוק.

 

טראומה התפתחותית יכולה לנבוע למשל מחוסר יכולתו של ההורה לשאת ביטויים רגשיים מסוימים של הילד. לפעמים זה יכול להיות אפילו עניין של טמפרמנט שונה, לפעמים זה קשור בצרכים נרקיסיסטים, או חרדות קשות של ההורה. במקרים אחרים, יכול להיות מדובר בשהות בפגיה, או אם בדיכאון שצריך להחיות אותה. מצבים כאלו עלולים לפגוע במידה כזו או אחרת בקשר הראשוני. כמו כן, במצבים הללו התינוק צריך להתאים עצמו לסביבה כדי לשרוד.

הרבה אנשים שלא יודעים על טראומות מוקדמות, בינקות ובילדות, מסתובבים עם סימפטומים של חרדה, דיכאון, עצבנות כעס, פגיעות גבוהה, קשיים ביצירת קשרים, ועוד, ואין להם מושג על מה ולמה, כי על פניו רוב חייהם היו טובים. לפעמים חוסר ההבנה הזו קשה לא פחות מהאירוע הקשה, או התקופה הקשה בעבר. אי היכולת להבין מדוע קשה לי ליהנות ולהיות שמח, מדוע אני זקוק לכל כך הרבה שליטה בחיי, מדוע אני מתרגז משטויות כאילו העולם הולך להיחרב, יכולים להחוות כזרים לאישיות ולחוויית העצמי הכוללת.

​

הטיפול הפסיכולוגי בטראומה

​

ישנן שיטות רבות לטיפול בטראומה. שיטות הממוקדות בעיקר בהורדת התסמינים, כמו שיטות התנהגותיות, קוגניטיביות, טיפול דיאלקטי התנהגותי EMDR, NLP ועוד.

כמובן שלהפחתת סימפטומים חריפים ישנו גם טיפול תרופתי.

השיטות האחרות הן שיטות דינאמיות, המנסות לטפל בעצמי של האדם כארגון כולל של האישיות ולא רק בסימפטומים. 

הרבה מאוד טראומות מאוחרות, מתלבשות על טראומות מוקדמות יותר, מה שקראתי להן טראומות התפתחותיות או קשיים משמעותיים בהתקשרות. בשל פגיעות מוקדמת יותר תתפתח תגובה קשה יותר לפגיעה הנוכחית. ערנות לנושא זה יכולה לעזור בטיפול מתוך הבנה שלה הטיפול יכול לעבור מהטראומה לנושאים אחרים של תחושות עוול, פגיעות, וכדומה, ועדיין הטיפול אפקטיבי לנושא הטראומה.

חשוב לציין שלא משנה מה השיטה, הכי חשוב לטפל בטראומות כמה שיותר קרוב לזמן האירוע.

כמו כן, האפשרות לשתף אחרים קרובים, ולקבל מהם תגובות תומכות, יכולות להקטין את תחושות האשם של הנפגע. כאשר נמצא מי שמסוגל להקשיב לנפגע ללא ביקורת או הטלת אשמה, יהיה קל יותר לקבל את העובדה שאי אפשר היה לנהוג במצב כל כך קשה בצורה אידאלית, ושאינו אחראי למה שקרה.

​

​